אורטל, מוסקבה

תמונת פרופיל.jpg

אני אורטל, בת 43 , נשואה לעמית ואמא לשלושה.

עברנו למוסקבה ביולי 2018 לשליחות מדינית בעקבות עבודתו של בן זוגי. 

אני התפטרתי מעבודה בחברה שעבדתי בה 11 שנה בתחום משאבי אנוש בתפקידי האחרון.

אוהבת לכתוב שנים למגירה.

מידי פעם ברגעי אומץ משתפת קצת חברים אבל בזה זה מסתכם.

שמחה על ההזדמנות לכתוב כאן. 

שאלות לאורטל? כתבו לה

איך קיבלתם את ההחלטה לעשות רילוקיישן?

ההחלטה הייתה כמובן מורכבת אבל על השליחות הזו ידענו שנה מראש ורצינו בה למרות המחירים  בהיבט העבודה שלי והמעבר למדינה זרה, היה לנו זמן התארגנות נפשית.

לא ידענו את היעד ולכן ביום כשבן זוגי הודיע לי שמוסקבה היא היעד התגובה הראשונית שלי הייתה הלם מוחלט.

 

מה מטרת הרילוקיישן?

המטרות של הרילוקיישן הן לקדם את הקריירה של בן זוגי, לשפר וללמוד תרבות ושפות נוספות, לתת לילדים הזדמנות מדהימה לחיות בארץ זרה לרכוש שפה נוספת עבורם ובעיקר לחזק את הערך המשפחתי. אין ספק שבינתיים אנחנו עומדים בזה בכבוד.

ברמה האישית עשיתי לי רשימה של דברים אישיים שאני רוצה להתמקד בהם וגם כתיבה היא חלק מהמטרות. גם ברשימה שלי יש כבר כמה וי שסימנתי וזה מספק ממש.

איך הייתה ההתחלה?

למרות שהתכוננו מראש אף אחד לא באמת מכין אותך לרגע האמיתי.

מוסקבה מבחינתי הייתה הלא נודע במלוא מובן המילה .  

מחשבות כמו "קור אימים " , "שפה מורכבת" "תרבות קשה" התרוצצו במוחי בקצב מסחרר.

התחלתי לקרוא על מוסקבה, דיברנו עם אנשים שחיים במוסקבה ומהר מאוד הבנתי שמסתמן שהשד לא נורא כל כך.

עם 8 מזוודות,מכולה בדרך,שלושה ילדים  ו"רשימת הדברים שאני חייבת להספיק בשליחות הזאת" המראנו למוסקבה.

נחתנו במוסקבה בקיץ 2018 לקיץ מדהים מבחינת הרוסים (25 מעלות ממוצע בלי כמעט ימי גשם) וגילינו להפתעתנו עיר מדהימה.

כל יום שעבר הבנתי כמה היא עצומה (15 מיליון תושבים) מלאה בפארקים יערות וירוק מצד אחד, מצד שני מלאה במבנים היסטוריים יפייפים, עשירה בתרבות מגוונת, עיר תוססת ומערבית ביותר.

למרות זאת ובאופן טבעי ההתאקלמות הייתה מורכבת. הילדים נכנסו למסגרות בין לאומיות עם שפה חדשה, עבודה חדשה והסתגלות לארץ זרה מכל המשתמע מכך.

התחלנו ללמוד רוסית כי הרוסים לא ממש בקטע של אנגלית. מי שאמר עברית שפה קשה שינסה ללמוד רוסית...

באחד מהימים הראשונים כשנסעתי לעשות קניות מרחק בשני קילומטר מהבית מצאתי את עצמי בקצה השני של העיר כי לא אני ולא גוגל טרנסלייט הצלחנו להסביר לנהג מונית איפה הייתה הטעות באפליקציה,זה היה מתסכל ממש. באיזשהו שלב הנהג איבד את הסבלנות שלו והוריד אותי באמצע שום מקום.

הקפצתי את בעלי מהעבודה באמצע היום כדי שיסע לקצה השני של העיר ויאסוף אותי עם שקיות קניות מאי שם.

גם מזג האוויר איתגר ועדיין מאתגר אותנו. מסוף ספטמבר ועד תחילת מאי ממש קר, חורף ארוך עם מינוסים ושלגים רבים .להגיד שהתרגלנו? ממש לא. גם הרוסים המקומיים אומרים שאף פעם לא מתרגלים לקור הזה אבל לומדים להתלבש נכון,מצטיידים בכל האקססוריז הנדרש ובסוף יוצאים לטייל גם במינוסים של עשר מעלות.

היום לאחר כמעט שנתיים אם נוציא את משבר הקורונה מהמשוואה המצב הרבה יותר טוב.

אנחנו למדנו קצת רוסית מצליחים להסתדר, אני עובדת במשרה חלקית בשגרירות הישראלית, הילדים כבר שולטים באנגלית (מדהים שרכשו כל כך מהר שפה חדשה) ומדברים ביניהם באנגלית בבית. אנחנו מוקפים באנשים טובים מהעבודה ומהקהילה, מטיילים הרבה ובסה"כ נהנים מאוד.

מה האתגר העיקרי?

יש אתגרים ,אבל למי אין? אני חושבת שסבלנות היא שם המשחק וכן ילדים מסתגלים ממש מהר.

מוסקבה היא עיר מערבית יפיפייה  שיש לה המון מה להציע ולדעתי לא משווקת נכון בארץ,יעידו האורחים הרבים שבאו לבקר אותנו מהארץ וכל פעם  מופתעים לטובה.

טיסה למוסקבה לארץ היא 4 שעות והמחירים סבירים ולשמחתנו הרבה חברים ומשפחה ביקרו אותנו בתקופה שאנחנו כאן וחיממו לנו את הלב.

אין ספק שהחיים הופכים להיות כאן קלים יותר מיום ליום .

אנחנו יצאנו למסע מוגבל בזמן שבסופו אנחנו יודעים שאנחנו חוזרים לארץ ואולי גם זה הופך את הדברים לקצת יותר קלים .

משתדלים גם בימים מורכבים כאלה של קורונה למרות הסגר הארוך למצות כל זמן שיש לנו במסע הזה.

בתקווה לימים טובים יותר.

מזוודה
  • Instagram Social Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now