גלית, מינכן

unnamed (1).jpg

הי, אני גלית ויינברג, בעלת בלוג הטיולים "בלוגלית", בלוגרית טיולים עם אהבה גדולה לגילוי מקומות חדשים על הגלובוס. בעלת המותג "מסעות נשים יוניק – בוטיק", מסעות ייחודיים לנשים, בתפירה אישית ומדוקדקת בקבוצות קטנות ליעדים שונים בעולם ומנהלת קבוצת הפייסבוק "מסעות נשים יוניק בוטיק".

אני מעצבת פנים, אמנית ואמא במשרה מלאה. אוהבת לעשות בחירות אסתטיות נכונות ועם המון תשוקה לחיים הטובים בסטייל.

לפני שבע וחצי שנים ארזנו בית וארבעה ילדים ויצאנו להרפתקה הגדולה של החיים. הגענו למינכן בעקבות מקום העבודה שלו והצורך שלי/שלנו בלהתחיל מחדש בדיוק לכבוד משבר גיל הארבעים.

  • Facebook
  • Instagram

מה הדבר הכי חשוב שארזת איתך לרילוקיישן?

ממש לפני הנסיעה קנינו שולחן שולחן פינת אוכל גדול שנבנה מדלת סינית עתיקה. השולחן נקנה ונכנס ישר לתוך המכולה. היום השולחן הזה משמש כמרכז הבית. הוא גדול ונעים להתקבץ סביבו ותמיד יש מקום לכולם. אני הכי אוהבת לשבת ולעבוד בקצה אחד שלו ואפילו הכרזתי רשמית על הפינה כפינת העבודה שלי. 

מה הכי טוב ברילוקיישן?

ללא ספק החשיפה של הילדים לשפה נוספת (למרות שגרים בגרמניה השפה שהפכה לשפת האם היא האנגלית בגלל לימודים בבית ספר בינלאומי) ולתרבות אירופאית. המיקום האסטרטגי של מינכן, הקרוב ליעדים שונים באירופה מאפשר לנו לטייל המון עם הרכב ולהגיע למקומות שכנראה לא היינו מגיעים אליהם מישראל. 

מה האתגר העיקרי?

האתגר הגדול ביותר היה לעבור עם ארבעה ילדים בגילאים 4 עד 15, למדינה שהשפה בה היא לא אנגלית ולהכניס את כולם למסגרות ושיחזרו הביתה מרוצים בסוף היום. בהתחלה היה לי אתגר גדול מאד למצוא לי זמן לשתות קפה בנחת, בשקט. כמובן שהגעגועים למשפחה בארץ היו גדולים מאד וזה דבר שרלוונטי עד היום והוא בהחלט אחד הקשיים שלי גם היום.

איך קיבלתם את ההחלטה לעשות רילוקיישן?

רון, בעלי, עובד בהייטק ותמיד הייתה לנו פנטזיה לא ממומשת לנסות לגור בחו"ל אבל אף פעם לא הציעו לנו ואף פעם לא חיפשנו מיוזמתנו. בהשתלשלות עניינים מעניינת, החברה הגרמנית בה רון נתן שירות מטעם החברה בארץ, החליטה "לשלוף" אותו ולהביא אותו ישירות לחברה הגרמנית. הפיתוי היה גדול ומצאנו את עצמנו אחרי קצת יותר מחצי שנה אורזים תכולה שלמה של בית ונפרדים מחברים ומשפחה אהובה לטובת הרפתקאה בדיוק בגיל 40. 

איך היתה ההתחלה?

שלושה ילדים נכנסו לבית הספר הבינלאומי ואחד עוד היה איתי בבית חודשיים עד שגן הילדים נפתח. לאחד מהשלושה היה קשה יותר להסתגל למעבר, אבל הי… לשתיים זה היה חלק מהמצופה! הקטנצ'יק שנכנס לגן קרע את ליבי עם הבכי שלו בכל בוקר אבל המשמעת הייקית עזרה להכניס אותו לתלם בזמן סביר. מצאתי זמן לשתות קפה בשקט… 

ההתחלה האינטנסיבית לא איפשרה לי לחשוב על מה אני הולכת לעשות? האם אצליח לעבוד? הייתי עסוקה מאד בהמוני אורחים שהגיעו לבקר, בתדירות של כמעט פעם בשבועיים-שלושה מישהו אחר. לא האמינו שנשאר כאן כל כך הרבה זמן ועוד יהיה להם זמן לבוא לבקר בהמשך.  

יש לך טיפ למישהי שנמצאת לקראת רילוקיישן?

  • אף פעם אל תגידו שעברתם רק לשנתיים. אנחנו עברנו רק לשנתיים ובעצם כמעט עברו כבר שמונה…

  • אומרים שניסים קורים בחנוכה. הם אכן קורים.אם אין הפתעות מיוחדות - עד כריסמס כולם כבר יתאקלמו.

  • התייחסו למעבר כעל אופציה לנסות דברים חדשים, להרחיב אופקים, ופחות לנסות ולהיצמד למוכר ולידוע. דברים טובים יקרו לכם!

יש משהו שגילית על עצמך במהלך הרילוקיישן והפתיע אותך?

אני אוהבת לטייל בעולם (אני בת של ימאי אז כבר די ידעתי את זה) אבל גיליתי שאני אוהבת לכתוב על זה! פתחתי את בלוג הטיולים שלי כי רציתי להשאיר את החוויות והזיכרונות המשפחתיים ולהנגיש מקומות לטיולים גם לאחרים. גיליתי שאת הגעגועים למשפחה ולחברות אפשר לתעל למקומות אחרים, והקמתי יחד עם שותפה את "מסעות נשים יוניק - בוטיק", מסעות קסומים ואינטימיים, ליעדים מדליקים בעולם, המהווים בשבילי תחליף זמני לגעגועים מחבקים של חברה נשית.

המעבר שינה אצלי במעט את דרך ההסתכלות על העולם סביב ואני כבר לא ממהרת כשרואה עלה שלכת על המדרכה ולא מחמיצה אף הזמנה לטיול. 

סיפור מעניין על החיים שם ( הבדלים תרבותיים או כל דבר אחר):

החלק שהכי הפתיע אותי בהתחלה היה העניין של Play Date עם חברים. אין כאן את התופעה האהובה עליי שהבית פתוח לחברים, שלא יודעת כמה לבשל כי לא יודעת כמה חברים יצטרפו אחרי בית הספר לארוחת צהריים, כמו שהיה בישראל. לפעמים היינו צריכים לקבוע שלושה שבועות מראש כדי שהילדים יפגשו לשעה וחצי אחרי בית הספר, ואז, כמו חוקי מרפי - הילד היה חולה. אני זוכרת שבשנה הראשונה הכנתי בפורים משלוח מנות עם מלא אוזני המן ושאר עוגיות וממתקים ודפקתי על דלת השכנה כדי לתת להם. הדלת נפתחה לחריץ קטן, המשלוח הועבר לשכנה שאמרה תודה וההזמנה לקפה נקבעה מעבר לדלת לשבוע שאחרי. הכל מתוכנן פה מראש!

מה את עושה שם?

את המשרד הפרטי שהיה לי לעיצוב פנים בישראל נאלצתי לסגור. כאן אני לא מתעסקת בעיצוב פנים לאחרים באופן רשמי, אלא נשארתי לעצב בביתי ולעשות סטיילינג, בבית ומעט לחברות. לפני שנה וחצי פתחתי את "בלוגלית", בלוג הטיולים שלי, בו אני כותבת את ההמלצות והטיפים מהטיולים במקומות בהם אני מבקרת. אני עושה בבית סדנאות אמנות כמו סדנת צביעות ייחודיות בטכניקות יפניות של שיבורי או צביעות בוטניות טבעיות וסדנאות נוספות, גם עליהן אני אוהבת לכתוב בבלוג תחת "טיפים לחיים הטובים". ה"בייבי" האחרון שלי, בשנתיים האחרונות, הוא המותג "מסעות נשים יוניק - בוטיק", אותו הקמתי יחד עם שותפה. הוצאנו קבוצות נשים לדרום הודו, לקוסטה ריקה, ליוון ועל הפרק עוד הפתעות בימים שיהיה בטוח לטוס.

איפה את חולמת להיות עוד שנה?

הייתי שמחה לטוס ליעדים שעוד לא ביקרתי בהם ולתכנן מסלולים לטיולים ייחודיים לנשים. נגיד...יפן…

 

האם את פתוחה לשיתופי פעולה?

תמיד תמיד. שיתופי הפעולה הביאו אותי לעיסוקים שלי היום, אותם אני אוהבת מאד. אני פתוחה להצעות מכל מי ששותף לתחומי העניין שלי, שיתוף פעולה שיכול לקדם ולהעשיר באופן הדדי. אני נהנית להתעסק עם מה שאוהבת לעשות – לחיות את החיים הטובים, המעוצבים בסטייל, לטייל, לעבוד עם הידיים וליצור יש מאין, ליצור פינות ורגעים אסתטיים ולארח.

מזוודה
  • Instagram Social Icon
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now