top of page

שלומית, טורונטו

שלומית.jpg

אני שלומית, בת 52, אמא ל-3 (תאומים בני 22 ובת בת 20) ושני חתולים. בת-זוג ב-30 השנה האחרונות לאותו בחור מהצבא. הגענו לקנדה לפלושיפ (תת התמחות לרופאים) לפני 12 שנים, אבל למעשה אני ברילוקשיינים מאז גיל 12.  אני מדענית בהכשרה שלי (גנטיקה ופוריות) וכיום עוסקת ביעוץ והדרכה בביוטכנולוגיה, וגם באימון והדרכה למציאת "הגירסה הטובה ביותר של חייך".

רוצים לקרוא עוד? מוזמנים לדף שלי "למצוא אוצרות פנימיים" או בבלוג שלי "אנקדוטה – סיפורים מסביב לעולם"

שאלות על טורנטו או בכלל? כתבו לי

שלומית.jpg

יושבת על מזוודות לפני נסיעה, מינהג משפחתי

(מלווה בברכת גירוש לכל הרוחות של במזל הרע)

שלומית 3.jpg

כנס ראשון, הרי הרוקי מינוס 27 מעלות

שלומית 2.jpg

מסיבת יום הולדת (שלי) עם חברתי מקומה 9, יערה.

מה הדבר הכי חשוב שארזת איתך לרילוקיישן?
חודשיים לפני המעבר שלחתי כמה ארגזים עם סדינים, מגבות, סירים, ספרים, משחקים, שיגיעו קצת אחרי ההגעה – מן הפתעה כזו מהבית הישן.

ארזתי איתי תמונות וצעצועים כדי שהילדים ירגישו יותר בבית עם ההגעה. בדיעבד, אם הייתי עושה סיור מקדים, הייתי עושה דברים אחרת.

באופן אישי – לארוז יצר הרפתקנות וסבלנות – כי העולם מתנהל אחרת ממה שאנחנו רגילות. 

מה הכי טוב ברילוקיישן?

להכיר תרבויות אחרות (חברתית ואירגונית), קשרים חברתיים חדשים, לצאת מן הקלחת הרותחת של ישראל ולראות שאפשר גם אחרת  ובעיקר לגלות את התא המשפחתי מחדש, הביחד יכול להיות מאד לוחץ אבל גם מאד כיף – בעיקר הטיולים הגדולים וסופי השבוע הארוכים.
מה האתגר העיקרי?

להתמודד עם תרבויות אחרות, סבטקסט והתנהגות שונה.

להתמודד עם הריחוק מהמשפחה והדינמיקה המשפחתית המשתנה.  

בעיקר להגדיר את עצמך מחדש:  אם עברת בעקבות בין הזוג האתגר הוא למצוא לעצמך את הדרך ואם עברת בעקבות המטרה שלך (קריירה, חיים אחרים) האתגר הוא להוכיח את עצמך מחדש, כי ההשגים והקשרים הישנים אינם תקפים עוד.

איך קיבלת את ההחלטה לעשות רילוקיישן?

מגיל 12 אני ברילוקישנים – מישוב קטן בשרון לאפריקה בסוף שנות ה-70, טיולים בעולם, פנימיה, צבא. הייתי רגילה לשינויים, אך שום דבר לא מכין לשינוי כזה- כשיש אחריות של אמא לשלושה ילדים ואני צריכה לדאוג לכל.

ההחלטה התקבלה בעקבות בוקר בו ראיתי את י', האיש שאיתי, חושק שיניים, שורך נעליים ויוצא לעוד יום ארוך של עבודה כרופא בחדר לידה, ממשיך לתורנות של 16 שעות, לאחריו ליום עבודה רגיל (לא שיחררו אז אחרי תורנות), לעבודה בקופ"ח, או יום מילואים. הוא היה נוכח-לא-נוכח בחיינו. באותו הבוקר קיבלתי החלטה שנוסעים. 

הייתי לקראת סיום הפוסט-דוקטורט והזמן היה מתאים. לאחר שבועיים נסענו לכנס במונטיראול, קנדה. היו לי שתי משימות – להשוויץ בפוסטר שלי ולמצוא מקום לפלושיפ.

חצי שנה לאחר מכן מצאנו את עצמנו בקנדה עם 3 ילדים, 8 מזוודות ואחרי קיץ של מלחמה בארץ. מתמיכה משפחתית וחברים עברנו ללהיות לבד, מרמת חיים מסוימת עברנו לבסיסית ביותר. החלפנו כמות באיכות. היה מאד מאתגר אבל התגברנו והראנו גם לילדים שהכל אפשרי.

קוריוז: שנה קודם ביקרנו במרכז קנדה במטולה. כשסיפרנו לילדים על המעבר (בני 11 ו-9) לקנדה, הילדים כל כך התרגשו ורק לאחר זמן הבנו שהם חושבים שפשוט ניסע שוב למקום הזה בצפון שאפשר להחליק שם על הקרח, ואבא יהיה איתם שבוע שלם... רק שהם חשבו על מטולה.

איך ה"חגים" שם?

אווירת החגים, בעיקר ראש השנה- כיפור- סוכות היא מאד מיוחדת בארץ, בחו"ל לא מרגישים אותה. הגענו למקבץ של של בניני דירות שבו גרו מרבית הרופאות-ים שהגיעו לפלושיפ., דבר שהקל מאד על החודשים הראשונים. הכרנו כבר מספר משפחות עוד קודם וגם כמה חדשות. בד"כ אף אחד לא נשאר לבד בחג ואיך שהוא כולם מצאו מקום לחגוג.

אני, משנים של מעברים, אוהבת לאסוף א-נשים, ובמעלית, אצלנו בבנין פגשתי את האישה מקומה תשיעית. באינטואיציה המיוחדת שלי היה ברור שיש כאן חיבור. חיזרתי אחריה ארוכות עד שנענתה לי (מאז אנחנו חברות טובות) והם היו לנו לחברים הראשונים.

את החג הראשון כבר חגגנו אצלם. דרכם הכרנו חברים אחרים והם בעצם החבורה שלנו גם היום, אחרי שלוש עשרה שנה. אומרים שמשפחה לא בוחרים? אז בחרנו וגם אם היו שינויים עם השנים – ילדים שגדלו, גירושין, כאלב שכבר אינם חברים, הגרעין נשאר. מאז אנחנו חוגגים חגים וימי הולדת, soup galore, ארוחות עם נושא (שחור ואדום), מסיבות תחפושות (פרידה קאלו ודייגו, יוליוס קיסר וקלאופטרה). 

זו המשפחה המקומית שלנו. ואז גם הבנו למה יש חג שני – חג אחד עם המשפחה הקרובה וחג שני עם המשפחה הרחוקה, וככה אפשר לחגוג  גם בטורנטו וגם באוטוואה או בקליבלנד. עם הזמן, הילדים גדלים ועוזבים ולעיתים נעשה עצוב יותר. כל שנה אנחנו בוחרים אם חוגגים מקומית, או נוסעים למשפחה רחוקה או קרובה. אנחנו לא מהגרים, כי תמיד נשאר המשא הזה של הציונות על הכתפיים, אנחנו עדיין היהודי הנודד. 

טיפ למישהי שלפני רילוקיישן
לעשות סיור מקדים לפני המעבר, להזמין מה שצריך מאיקאה ולהגיע לבית מוכן. ליצור קשרים עם הקהילות המקומיות (יש ישראלים בכל מקום ויש פייסבוק שלא היה לי שעברנו), למצוא עבודה, להכין מקום מגורים, ניירות מתאימים כי הביוקרטיה מאד מעייפת.

אם מגיעים עם ילדים – להכין אותם למעבר, להראות תמונות וסרטים ולשתף אותם בחששות שלכם ממקום חדש ועם זאת לשדר אוירה של הרפתקאה מרגשת.

בעיקר – לקחת הרבה אויר, לצפות לקשיים ואתגרים ולשמור על גישה חיובית. בסופו של דבר – השמש תמיד תזרח מחר.

יש משהו שגילית על עצמך במהלך הרילוקיישן והפתיע אותך?
שאני יכולה להמציא את עצמי מחדש, עוף החול.

מה את עושה "שם"?

כשעברנו הייתי אחרי שנים של קריירה תובענית. תיכננתי להיות עם הילדים בשנה הראשונה ואחר-כך נסתדר (אני לא אדם מתוכנן בד"כ).

אחרי שבועיים כבר קיבלתי הצעת עבודה וצללתי שוב ל-11 שנים של קריירה תובענית, שבמהלכה הרבתי בנסיעות בעולם, כנסים ולימודים.

לפני כשנה וחצי התפטרתי מהתפקיד ומתפקיד נוסף, לאחר שהגעתי למסקנה שאני לא אתן לאף אחד יותר לשבת לי על וריד הצוואר והגיע הזמן לעצמאות.

התפניתי לטפל בענייני הילדים, הבית ובן-הזוג. בינתיים אני מפתחת את המיזמים שלי, חוזרת לכתיבה ויצירה ורוצה לכתוב בלוג-ספר-מדריך משעשע לאישה הנוסעת בנסיעות עסקים (יש קופצות/קופצים על המיזם ?)

במידה ויש לך - מה העסק שלך?

יש לי מספר מיזמים שמשתלבים זה בזה בייעוץ אסטרטגי עיסקי ואישי. הראשון - ביעוץ ביוטכנולוגי, יש לי ניסיון רב במחקר בסיסי ומעשי בעיקר בתחומי הפוריות ועסקתי מספר שנים בשיווק, מכירות ומחקר שווקים. אני מייעצת בתיכנון, מו"מ, רכישה והדרכת צוותים למעבדות חדשות וקיימות.

המיזם השני שלי עוסק בסדנאות סימולציה לעסקים שמבוססות על משחק עסקים ישראלי בשם FRESHBIZ בשילוב שיטות  שונות כמו טכניקת המיקוד  SHOWME (פיתוח של חברות שלי). אני משתמשת בשיטות אלו ואחרות כדי לאמן וללוות סטודנטים בתארים מתקדמים במדעים בתהליכי מיקוד ופיתרון קונפליקטים ובחשיפה לעולם העסקים.

איפה את חולמת להיות עוד שנה?

אני חולמת להתגורר בדרום ספרד, פורטוגל או צ'ילה, לפחות חלק מן השנה. לנסוע ברחבי העולם להרצות ולהעביר סדנאות. להביא את המשפחה הקרובה והמורחבת למצב אופטימלי, לא בטוח שזה יקרה תוך שנה, אבל זה בפוקוס.

האם את מעוניינת בשיתופי פעולה עם אחרים?

בהחלט ! יש לי מספר שיתופי פעולה שאני יוצרת לצורך פרויקטים ספציפיים. אני פתוחה לשיתופי פעולה מכל סוג שהוא, בעיקר מחפשת שותפות או שותפים להוצאת סדנאות ומסעות במתכונת מיוחדת. רלוונטי – כל מי שיש לו רצון להעניק מהידע והחוכמה הפנימית ולשפר ולהעצים אחרים.

bottom of page